את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק..
לקיבוץ חקוק הגענו בחמישי אחה"צ בנסיעה.
במוצ"ש יצאנו מהקיבוץ בריחוף….
זו הייתה הרגשתי בתום יומיים וחצי במחיצתם של אהובים נפלאים, בהובלה עילאית של סוג'יי ומורן, בליווי אוהב, מנחה ומחבק של ההלפרים ושאר החברים הנפלאים שהשתתפו בסדנא הייחודית שחווינו יחדיו.
חוויה עוצמתית ומעצימה, שתרמה כל כך לחיזוק החיבור שלי עם רינה אהובתי המיוחדת. הצלחתי עם עצמי וביחד עם רינה להגיע למקומות בהם לא היינו בעבר, לחוות ולחוש, לגעת, לרטוט, ללטף, לדמוע, להביע, להשמיע, להקשיב ולהטמיע באופן הכי עדין, חושב, מתחשב, מתוך הנשמה, מתוך הרגש.
פגשנו חברים אהובים, כל-כך יפים מבחוץ ומבפנים. יחד הצלחנו לעוף ולרחף, כל אחד עם עצמו, כל אחד/ת עם אהובו/תו וכולנו ביחד כקבוצה כל-כך מיוחדת. הגענו למקומות נסתרים, מוצנעים, חסומים ומשוריינים שנפרצו נשברו ונופצו בעוצמה וברכות גם יחד.
סוג'יי, king הרגיש, המרגיש, שבאופן כל-כך מיוחד הצליח לחשוף, לפתוח את סגור הלב, הרגש והנשמה.
מורן : queen : היפה והעדינה, הרכה והעוצמתית, שתמיד תמיד הייתה שם, מובילה, מסבירה, מכוונת.
sunny ההלפרים האהובים, שהיווה דוגמא אישית, רגישים וחלוצים בכל פעילות.
תודה מיוחדת לאהובים שאליהם התחברנו.
כולנו ביחד, מעגל ענק של אהבה, רגישות, חיבוק וליטוף אלוהיים, מעגל שהמריא והגביהה בכל רגע עד לרגעי השיא אותם הוביל סוג'יי כשכולנו בשיא היכולת לתת ולקבל…
"את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק…" מבחינתי זוהי רק ההתחלה. המסע שלי, הארוך והמעמיק בנבכי ה"טנטרה" רק החל…
תודה לכם חברים אהובים
(חוקוק, סדנת זוגות נוב' 09)
דודי
