לשתף אחרי סדנא עם סוג'יי / זיווה
אחרי שלושה ימים של להיות בתהליך לחזרה לחיים שלי, שלושה ימים והתחושה ממשיכה תחושה שאתה נמצא באטמוספרה אחרת, שסביב גופי מסתובבת לה אנרגיה שמדומה לגל שעוטף את גופי, בחלקו הוא מלטף בחלקו הוא משחרר ובחלקו הוא מעט לא מרפה.
הסדנא עמך סוג'יי גרמה לי לחשוב ולרצות כמו בדרך כלל (לפחות מנסה כיכולתי), את האנרגיה האין סופית ששרויה בנו ורק צריך להתחבר אליה ולנשום אותה, על תהליך מרוכז בפעילויות שהוביל לסבלנות סובלנות נחישות שקט הקשבה, למצוא את הכח לעבור כל כך הרבה חוויות לא פשוטות אך מהנות, "חבל על הזמן".
בכל תהליך ולאחריו חשבתי לעצמי עד כמה אני באמת פתוחה? עד לאן אני מוכנה ללכת עם עצמי?, איפה הייתי צריכה לשמור על האמונות שלי ועל הגוף המקודש שלי? .
מכל וכל רציתי לשתף על קושי שחוויתי שאני מודעת לו בעצמי ועל העבודה ועל זימון המחשבה ועל איך? ולמה?
זה מתחיל מחיבור עם מישהו שאתה מכיר ויש בו המון תשוקה , ליטוף, שתוף, תקשורת, וזו מסיבה פשוט חגיגה, ואז יש נתק וצריך לשחרר ולהמשיך הלאה. קשה לי מאוד בכל פעם שיש לי חיבור ואז נגמר, הבנתי שצריך להתנסות, החוויות מלמדות ועוזרות בכל פעם.
זה בסדר להתחבר איפה שיש חיבור, להעריך ליהנות להיות שם עכשיו וכשיש ניתוק לצמוח, בתהליך בו החיבור בגופנו כשהמבט בעינינו נפגש תחילה ולאחר החיבור נוצר הניתוק, שם חוויתי את הכאב בכל הגוף, אפשרתי לעצמי לבכות לרגע להיות שם ולהמשיך הלאה עם מי שאני ואותי אוהב הכי… תודה לכולכם יקיריי שהייתם חלק מחוויה עצומה ולסוג'יי על דרך מדהימה עמה הלכתי עמך.
זיווה
